שטרנבך נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של החייב להורות לבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") להעביר לקופת הפש"ר את יתרת הכספים שגבה בגין מימוש דירתו של החייב במסגרת הליכי מימוש משכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. לטענת החייב, הדירה נמכרה תמורת סך של 997,276 ₪ והחוב המובטח בשעבוד לבנק עמד על 650,512 ₪ בלבד. לדידו, ההפרש צריך להיות מועבר לתיק הפש"ר.

2.המנהל המיוחד תמך בבקשתו של החייב, וטען כי לפי שטר המשכון, החוב לבנק אמור היה לשאת הפרשי הצמדה בלבד לדולר, ולא לשאת ריבית, ולכן יש להעביר לקופת הכינוס סך של 327,927 ₪, סכום המשקף את ההפרש בין הסכום שגבה הבנק במסגרת מימוש הנכס, לבין גובה החוב הצמוד לדולר ארה"ב, ללא ריבית.

3.הבנק חולק על טענות החייב והמנהל המיוחד. הבנק טוען כי לפי מערכת ההסכמים בינו לבין החייב, החוב המובטח נושא גם ריבית פיגורים ולא רק הצמדה לדולר. הבנק מוסיף וטוען כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל שאישר ביום 15.4.2008 לשלם לבנק את הריבית על חוב הקרן, וזאת כחודשיים בטרם ניתן צו כינוס בתיק הפש"ר. הבנק טוען עוד כי בסיכומי המנהל המיוחד נעשה שינוי חזית והועלו טענות חדשות לאחר שהתברר כי אין ממש בטענות הקודמות שהועלו נגד הבנק.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו בעלי הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

5.כדי לעמוד על שיעורו של החוב המובטח, יש מקום להיזקק גם לשטר המשכון ולא רק לנספח תנאי ההצמדה, כפי שעשו החייב והמנהל המיוחד. אכן, בנספח תנאי ההצמדה נרשם כי החוב צמוד לדולר ארה"ב, אלא שנספח ההצמדה אינו עומד בפני עצמו והוא מהווה חלק בלתי נפרד משטר המשכון, כפי שגם נרשם בו.

6.עיון בשטר המשכון מגלה כי בס' 14(ב) נכתב ברחל בתך הקטנה כי:

"בכל מקרה של פיגור בתשלום הסכומים המובטחים או חלקם ישאו הסכומים המובטחים ריבית פיגורים בשיעור עליו הוסכם בהסכם מתן השירותים הבנקאיים. באין קביעה בדבר ריבית פיגורים ישאו הסכומים המובטחים ריבית בשיעור המירבי."

זאת ועוד, ס' 1 לשטר המשכון קובע כי הוא נעשה להבטחת תשלום של 508,500 ₪ "בצירוף ריבית, דמי עמלה ... ובצרוף הפרשי הצמדה ...". משמע, החוב המובטח נושא לא רק הפרשי הצמדה אלא גם ריבית.

ממילא נשמט הבסיס מתחת לטענתם המקורית של החייב והמנהל המיוחד, לפיה החוב אמור היה לשאת הפרשי הצמדה בלבד.

7.אכן, למנהל המיוחד השגות בדבר אופן חישוב הריבית על החוב, אלא שבצדק טוען הבנק כי מדובר בהרחבת חזית, שכן בתגובתו של המנהל המיוחד מיום 4.5.2009 לא הועלתה טענה נגד האופן בו חושבה הריבית, אלא אך ורק נגד עצם הוספת הריבית מעבר להצמדה לדולר ארה"ב. הבנק לא היה אמור להערך להבאת ראיות בענין החורג מחזית המריבה כפי שהוגדרה בתגובתו של המנהל המיוחד מיום 4.5.2009. על כן, אין להיזקק לטענות בדבר גובה הריבית שחושבה.

8.זאת ועוד, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל. במקרה דנן, לו סבר החייב כי נפלה טעות באופן חישוב הריבית על החוב המובטח, צריך היה לתקוף את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל באמצעות הגשת ערעור, דבר שלא נעשה. ודוק: החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ניתנה כחודשיים ימים בטרם ניתן צו הכינוס.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית. הוצאות הבנק, בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, ישולמו מתוך קופת הפש"ר.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: